תודה שהגעת לפה. לפניכן סיפור שהייתי חייבת לכתוב כדרך להשלים את הריפוי שלי במפגש אישי עם אובדן הריון. לפני הקריאה יש לי כמה דברים שחשובים לי לציין.
בתוך הסיפור החלטתי להשתמש במילה השלה במקום הפלה. לראשונה שמעתי את הביטוי הזה מאישה יקרת לב בשם חני גולד. הרגיש לי לנכון להשתמש במילה הזאת מפני שהיא שיקפה לי שמשהו רוצה להשיל את עצמו מגופי מאשר משהו נופל מגופי – המילה הזאת הראתה לי את המשקל שיש במילים ואיך הם משפיעים על תודעתנו במודע או לא מודע.
שנית, זהו סיפור האישי שלי, בחירה ללכת בדרך מאוד מסוימת לאחר שהבנתי שאני חווה אובדן של הריון בפעם השניה. החלטתי ללכת בדרך טבעית לגמרי, באמונה שלמה שזה מה שנכון לי. עם זאת אני רוצה להודות ולתת הכרה לכל אישה אמיצה והדרך הייחודית שהיא בוחרת ללכת בזמן כה עדין שכזה. זה יכול להיות צומת דרכים גדול בחייה של אישה. יש נשים שיבחרו בדרך קונבנציונלית רפואית, יש נשים שירצו שזה יסתיים כמה שיותר מהר ויש נשים שירצו לדעת עוד דרך לעשות זאת ולכן כתבתי את הסיפור שלי, כי אולי יש שם מישהי שרוצה לשמוע על עוד דרכים. כך או כך או כך, אני מרימה לך ידיים ושמה יד על הלב אישה מדהימה, מייחלת שכל דרך שתבחרי, תהיי נוכחת בבחירתך עם לב שלם, שלא תחווי זאת לבד ושתעכלי את האובדן הזה בדרך הכי נכונה לך. בסוף הסיפור (אפשר כבר לקפוץ לסופו) הנחתי רשימה של אתרים של נשים מדהימות שמקדישות את חייהן לתת אינפורמציה מטיבה ומלוות נשים בזמן שכזה, מוזמנת לקרוא בחום.
ודבר אחרון,
למה אמנות האובדן?
אמנות מקשרת אותי ליצירה, להשתתפות, לעבודה מעמיקה עם אינסטינקטים וחידוד האינטואיציה ולתת למשהו מסתורי וגדול ממני לעבור דרכי. בעיניי החיים הם יצירה אחת מופלאה שקוראת לנו להשתתף ולהיות פעילות ביצירת העולם. וכך, אובדן ההריון הזה הזמין אותי אל תוך הראיה הזאת גם כן, ליצור עם מה שניתן, להקשיב ולהעמיק את הקשר שלי עם העולם, עם עצמי, עם החיים.
תודה לאמא שלי המפעימה,המיילדת הקוסמת שלי, עינת לב, שלומית מנדלבאום וכל נשות הקורס 'דיאלוג עם הרחם', למרים טורמלין, נהר אליה מנדלסון,
לנס חיי סול רון ואליה באר ספיר.
בזכותכןם,
יכולתי לצעוד בדרך האמונה אל החיים.