ליווי אישי, משפחתי וקהילתי באובדן ובאבל

אנחנו חיות בתרבות שמתקשה לתת מקום לרגשות גדולים. אנחנו לומדות לתפקד, להמשיך הלאה, להתגבר ולחזור לשגרה. אבל כשאנחנו פוגשות אובדן, משהו עמוק בחוויה האנושית שלנו משתנה.

לפעמים הרגשות גדולים כל כך, עד שאנחנו לא יודעות איך להכיל אותם ונהיות ׳מוצפות׳. לא תמיד יש סביבנו אנשים שיודעים איך להיות איתנו בתוך הכאב, ולא תמיד יש לנו שפה, תהליכים או מצפן שיעזרו לנו לפגוש את מה שמתרחש בתוכנו.

כאשר אין לנו מספיק תמיכה כדי לשאת את מה שאנחנו מרגישות, אנחנו עשויות ללמוד לעצור את הרגש או להתרחק ממנו. אבל רגשות אינם בהכרח נעלמים כשאנחנו מפנות מהם את המבט. לעיתים הם ממשיכים להתבטא בדרכים שונות בגוף, בנפש ובמערכות היחסים שלנו.

אני מאמינה שאנחנו זקוקות למרחבים שבהם אפשר לפגוש את מה שכואב, בלי למהר לתקן אותו ולהעלים אותו. מרחבים שבהם מותר לנו להרגיש, בקצב שמתאים לנו, בלי להישאר לבד עם כל מה שמתעורר.

אנחנו זקוקות למרחב שבו אפשר להרגיש, בלי להיות מוצפות. למקום שבו לא צריך לתקן את הכאב, אלא ללמוד איך להיות איתו.

כשאנחנו חוות אובדן, אנחנו לא פוגשות רק את היעדרו של מה שאבד. אנחנו פוגשות גם את השינוי שחל בחיים שלנו בעקבותיו.

העבר, כפי שהכרנו אותו, כבר אינו שלם באותה צורה. העתיד שדמיינו אולי אינו אפשרי עוד. וההווה עצמו יכול להרגיש זר, מעורפל או חסר אחיזה.

אנחנו נמצאות בתהליך פנימי של מפגש בין מה שהיה לבין מה שקיים עכשיו, בין העולם שהכרנו לבין העולם שאנחנו לומדות לחיות בו. לפעמים אנחנו כבר לא יודעות מי אנחנו עכשיו, איך להמשיך או מה אנחנו צריכות.

אבל מבקש מרחב. הוא מבקש נוכחות, הקשבה וסבלנות.

אבל אינו מתקיים רק במחשבות או ברגשות שלנו. הוא נחווה בגוף באופן עמוק וממשי.

הנשימה שלנו יכולה להשתנות, החזה עשוי להרגיש מכווץ, השינה והאנרגיה שלנו יכולות להשתנות, וגם מערכת העצבים שלנו מושפעת מהאופן שבו אנחנו חוות אובדן ומגיבות אליו.

ברפואה הסינית, למשל, קיים קשר מסורתי בין האבל לריאות ולחזה. גם מתוך ההקשבה שלי לגוף ולתהליכי אבל, אני פוגשת שוב ושוב את המקום המרכזי של החזה והנשימה בחוויה הזאת.

בעבודה איתי, אנחנו לא מנסות להבין את האבל רק דרך הראש. אנחנו לומדות להקשיב גם לגוף, לתחושות, לנשימה ולתנועה. אנחנו מחפשות דרכים עדינות לתמוך בעצמנו, למצוא קרקע ואחיזה, ולאפשר למה שחי בתוכנו לקבל מקום.

אנחנו מתרגלות הרחבה: לאפשר לגוף עוד קצת מרחב, עוד קצת נשימה, עוד אפשרות להרגיש בלי שהרגש יציף את כל הווייתנו.

לא צריך לפתוח הכול בבת אחת. לא צריך להרגיש יותר ממה שמתאפשר לנו. אנחנו לומדות להקשיב לגבולות שלנו, לנוע בקצב שמתאים לנו, ולמצוא עוגנים שאפשר לחזור אליהם כשהאבל מגיע בגל.

המטרה אינה להפסיק להרגיש כאב, אלא להרחיב את היכולת שלנו להיות איתו.

לפתח מערכת יחסים מתמשכת עם האבל

אני לא מאמינה שהמטרה של תהליך אבל היא בהכרח להגיע לרגע שבו האבל נגמר.

יש אובדנים שממשיכים לחיות בתוכנו לאורך שנים. הקשר עם מי שאיבדנו יכול להמשיך להשתנות, והכאב עשוי להתעורר ברגעים בלתי צפויים, גם הרבה אחרי שהעולם סביבנו חזר לשגרה.

אני מאמינה שאפשר ללמוד לחיות לצד האבל באופן שמאפשר גם לחיים להמשיך להתרחב.

לפתח מערכת יחסים שבה יש מקום גם לגעגוע ולעצב, וגם לאהבה, לשמחה, לתנועה ולחיבור לעולם. ללמוד לזהות מתי גל של אבל מגיע, מה הוא מבקש מאיתנו, ואילו משאבים יכולים לתמוך בנו במפגש איתו.

לשם כך אנחנו מפתחות עוגנים פנימיים ותרגולים שאפשר לשלב בחיי היום יום. לא רק להישען על מפגש עם אדם אחר, אלא לטפח בהדרגה את היכולת שלנו להיות לצד עצמנו, וגם לצד אחרים, ברגעים האלה.

אני מלווה נשים, גברים, זוגות ומשפחות שחווים אובדן, אבל או שינוי עמוק בחייהם. אני מציעה גם תהליכים לקהילות ולארגונים המבקשים לפתח דרכים לתמיכה באנשים שחווים אובדן ואבל.

הליווי משלב עבודה סומטית, רגשית ויצירתית. התרגולים נבחרים יחד, בהתאם לאדם, למשפחה או לקבוצה, לאובדן שהם נושאים ולמה שמתאפשר בכל שלב.

הקשבה לגוף ולנשימה

כתיבה והבעה יצירתית

ללמוד לזהות מה מתרחש בתוכנו, למצוא נקודות של תמיכה וקרקע, ולפתח בהדרגה דרכים לוויסות ולהתמודדות עם הצפה.

לתת מילים למה שקשה לומר, לפגוש רגשות עמוקים דרך יצירה וטקסט, ולמצוא ביטוי כנה לתהליכי הפנים הרגישים ביותר.

יצירת ריטואלים אישיים ומשותפים

כלים מעשיים להמשך הדרך

במהלך הליווי אנחנו מפתחות ואוספות תרגולים שאפשר לחזור אליהם גם בין המפגשים. כך נבנית בהדרגה שפה אישית ומערכת של כלים לתמיכה בעצמנו ובאחרים.

התרגולים אינם נועדו לכפות עלינו מפגש עם כאב, אלא לאפשר אותו במנות ובקצב שאפשר לשאת, תוך הקשבה לצורך לעצור, לנוח או להיעזר בתמיכה נוספת.

לפתח פעולות קטנות ומשמעותיות שאפשר לשלב בחיי היום יום: רגע של שהייה, כתיבה, הדלקת נר, הנחת חפץ במקום מיוחד, הליכה או טקס אישי ומשותף.

הריטואלים מסמנים מקום וזמן לאבל, ויוצרים עבורו פתחים קטנים בתוך החיים. הם מאפשרים לעצור, להרגיש, לזכור ולהקשיב.

התהליכים נבנים בהתאמה לאופי הקבוצה, לנסיבות האובדן ולצרכים שעולים.

ליווי אישי

ליווי משפחות וקהילות

ליווי לארגונים ולצוותים

תהליך ממוקד וקשוב ליחידים ולזוגות העוברים תהליכי פרידה, אובדן ושינוי עמוק בחייהם.

יצירת מרחב משותף לעיבוד, החזקה ותמיכה קבוצתית בעת אובדן או תקופת מעבר קהילתית.

מענה מותאם לצוותים המתמודדים עם משבר, שכול או שינוי מורכב במרחב העבודה.

פרטים על הליווי האישי

300 ₪

עלות למפגש אישי או זוגי

משך המפגש: שעה עד שעה וחצי.

מפגשים ארוכים יותר ותהליכים המותאמים למשפחות, לקהילות ולארגונים מתומחרים בנפרד, בהתאם להיקף העבודה.

מפגשים פרונטליים

מפגשים בזום

מפגשים בבית

בכרמי יוסף, באזור המרכז.

מכל מקום.

ניתן לתאם הגעה לבית שלכם בתוספת תשלום, בהתאם למיקום.

אפשר להתחיל גם בלי לדעת בדיוק מה צריך, בלי מילים מוכנות ובלי דרך ברורה.

אנחנו זקוקים למרחב שבו אפשר להניח לרגע את מה שאנחנו נושאים, לקבל עדות למה שאנחנו עוברים, ולמצוא דרכים לחיות לצד האבל.

אני מזמינה אותך, את המשפחה שלך או את הקהילה שלך ליצור איתי קשר. נוכל להכיר, להבין מה נדרש ולבדוק יחד איזה סוג של ליווי יכול לתמוך בכם בתקופה הזאת.

לפעמים הצעד הראשון הוא פשוט ליצור מקום למה שכבר נמצא שם.

צעד ראשון בדרך

מוזמנת לפנות אליי לשיחת היכרות ראשונית, להתייעצות או לתיאום תהליך ליווי אישי, משפחתי או קהילתי.